תקופת הקורונה הכניסה לחיינו שינויים ואתגרים רבים; הסתגרות בבתים, ריחוק חברתי, למידה מרחוק וצמצום המגעים עם הסבים והסבתות. כל הללו הביאו הורים ומשפחות רבות להתמודדות יום-יומית אינטנסיבית עם מצבים חדשים ולא מוכרים, וללא כל סיוע ותמיכה חיצוניים (סבא / סבתא, דודים, שכנים…). אז איך בדיוק יכולים ההורים לסייע ולווסת את רגשות ילדיהם בזמנים מאתגרים? או, אנחנו שמחים ששאלתם
יעל ינקו
על הילדים, בדיוק כמו על המבוגרים, עוברת תקופה מורכבת ולגמרי לא צפויה: פעם יש חופש, פעם חוזרים לגן ופעם מותר לרדת לגן השעשועים ולהפגש עם חברים ופעם לא. אמנם חלק מהילדים הסתגלו לשינויים אך עבור אחרים המצב גורם לבלבול ולהצפת רגשות יתר על המידה.
"הצפה רגשית" הוא מושג שמתאר מצב רגשי סוער או קשה שעלול לפגוע בתפקוד השוטף. כולנו מכירים את המצבים האלה גם אצל הילדים שלנו וגם אצלנו – ההורים.
תפקיד הרגשות בחיינו
לרגשות שלנו יש תפקיד הישרדותי: רגשות לא נעימים עוזרים לנו לשרוד, הם מסמנים לנו מה מקשה ולא נעים ומעוררים אותנו לפעולה ("לשנות מסלול"). רגשות נעימים, לעומת זאת, מחזקים אותנו ועוזרים לנו לבנות חוסן. השאלה היא מה עושים כאשר הרגש מציף ומתפרץ באופן שאינו ניתן לשליטה (התפרצויות זעם, בכי וכו'…).
נתחיל מזה שאני בדעה שיש תמיד מה לעשות – כהורים יש לנו תפקיד ויכולת לסייע לילדים שלנו להתמודד עם הצפות רגשיות כגון אלה או בשפה מקצועית: יש לנו יכולת לסייע לילדנו לווסת את רגשותיהם.
כמה דברים שאנחנו כהורים יכולים ליישם כדי לסייע לילדים שלנו:
- מזהים את הרגש ונותנים לו שם – לעיתים קרובות אנחנו נוטים להתייחס למגוון רגשות כ"באסה" או כ"סבבה". חשוב לזהות את הרגש ולהבחין בין הרגשות השונים, כי כל רגש מלמד אותנו משהו אחר על המצב או על עצמנו. במקום להשתמש במשפטים כמו: "אני מבינה שזה מבאס אותך", "אני רואה שאת מבואסת", ננסה לדייק לילדים את הרגש ולקרוא לו בשם: "אני מבינה שזה מתסכל אותך", "אני רואה שאת עצובה". אותו דבר נעשה גם בהקשר לרגשות נעימים יותר: "אני מבינה שאת שמחה", "אני רואה שאתה מלא ציפייה".
- שיקוף החוויה מנקודת המבט של הילד באופן אמפטי ומכיל, באופן שנותן משנה תוקף לרגשות שלו. משפטים כמו: "אין לך ממה להיעלב", "איזה שטויות זה לא מביך" וכיוצ״ב, מעבירים לילד את המסר: "לרגשות שלך אין מקום" או "אתה לא יכול לסמוך על הרגשות שלך". לעומת זאת משפטים כמו: "זה נורא מתסכל שהארטיק שכל כך חיכית לו לאכול אותו נפל על הרצפה…", "זה באמת מאוד מעליב שדנה לא רצתה לשתף אותך במשחק…" מעבירים לילד את המסר: אתה מובן והרגשות שלך הם לחלוטין לגיטימיים.
- מה יכול לעזור לך? כשהילד נרגע קצת (ולא בעיצומה של הסופה הרגשית) חשוב לתת לו את המקום להציע איך הוא יכול לעזור לעצמו. הדגש הוא על עזרה שאינה תלויה בגורם חיצוני או במישהו אחר, אלא משהו שהילד יכול לספק לעצמו כדי שבהמשך הוא יוכל להשתמש ״בכלי״ זה ללא התיווך שלנו ההורים. אפשר לעזור לילד לחשוב על רעיונות (לשמוע שיר נעים, לצייר ציור, לתרגל נשימות מרגיעות וכו'), אך חשוב לתת לו את המקום להציע רעיונות משל עצמו, כך הפתרונות יהיו מדוייקים יותר, והילד יהיה מגוייס יותר ליישום שלהם.
- שיח רגשי – פעמים רבות מידי התקשורת שלנו עם הילדים סובבת סביב נושאים ועניינים טכניים: "מה עשית?", "עם מי שיחקת?", "יש לך שיעורים?".
אם אנחנו מעוניינים ללמד את הילדים שלנו לדבר על רגשות, כדאי ללמוד לפתח בבית שיח רגשי. שיח רגשי לא סובב רק סביב התנהגויות בעייתיות, אלא יכול להתקיים על כל נושא שבעולם. אפשר לדבר על החברה ששמחנו לפגוש היום, על כתבה שקראנו וריגשה אותנו, על הכעס שהרגשנו כשהרמזור התחלף לאדום בדיוק כשהגיע תורנו לעבור ועוד. חשוב לשים לב שמדובר בשיחה רגשית – לא בשאילת שאלות על רגשות – כך שחשוב מאוד שאנחנו, ההורים, נהווה דוגמא ומודל ונדבר גם על רגשות נעימים וגם על רגשות פחות נעימים שחווינו במהלך היום. כדאי ומומלץ ליצור זמן מוגדר (בארוחת הערב או לפני השינה) שבו כל אחד מבני המשפחה מספר על משהו נעים שהיה היום, ומשהו פחות נעים שקרה.
אני מאוד מאמינה בכוחם של הורים לסייע לילדיהם בהתמודדות עם מצבים מורכבים ומציפים רגשית. התמודדות יעילה מפתחת חוסן ומאפשרת לילד להתמודד היטב במהלך החייו גם עם מצבים מאתגרים ובלתי-צפויים. עם זאת במקרים בהם הילד או אתם, ההורים, חווים קשיים או אתגרים מתמשכים, מומלץ לפנות לגורם מקצועי לקבלת ייעוץ וליווי.
מאחלת לכולנו הרבה רוגע, בריאות ושמחה
יעל
יעל ינקו היא יועצת חינוכית המתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מדריכת הורים בשיטה אדלר ובעלת ניסיון רב בעבודה עם ילדים ונוער – לקבלת הטבה מיעל – לחצו כאן.
כל כך חשוב בימים אלה! תודה על הטיפים.